ברור לנו שעם ישראל סובל עכשיו מאד. אם זה סבל של משפחות החטופים, סבל של היקירים שאיבדו את היקירים שלהם. או של פצועי ונפגעי המלחמה. כל מערכות הגוף, הרוח והנפש פגועות, איך מטפלים בזה? 
השאלה היא איך כל אדם מפרש את הסבל וחי בתוכו?
החיים יותר חזקים מהכול! גם החטופה ״שבחרה״ ללכת לשבי במקום למות בשריפה, גם כשהיא ישבה בתוך השבי היא אמרה – אני רוצה לחיות, אני רואה את המוות מול עיני, שומעת פגזים, יושבת עם מחבלים, ומדליקה נר – האמונה היא ששומרת על האדם בחיים. כשאיבדת את האמונה, אתה יכול ח"ו למות. הייאוש שמתחיל לחדור למח, ולתאים, הוא זה שיגמור אותך.
מה שמחזיק אותך בחיים – היא האמונה. האמונה מתבססת על המחשבות שלך. על סך כוחות הנפש שבנית בתוכך עד לאותו הרגע. המצב הוא מצב, תמיד. אבל כל אחד בעם, חי אותו אחרת. מישהו יבכה מהבוקר עד הלילה, ויכנס למרה שחורה, לא יתן לגוף אנרגיה כדי לקום ביום הבא. ישנם אנשים שעסוקים בנתינה מוגזמת. עצרו ותמלאו את הכלי! זה ממש בסדר לקחת כמה ימים ושעות לטפל בעצמך. זו אפילו מצווה.

בואו נדבר על איזון…

האיזון בחיים הוא זה שקובע איך יראו החיים שלך. ביהדות -בעץ הספירות לומדים  שיש חסד, גבורה ותפארת. התפארת זה האמצע – לא חסד מידי, כי אחרת תתרוקן ואז כבר לא תוכל לעזור לאף אחד יותר. זה כלל חשוב. 
ללמוד איזון זה התפקיד שלנו פה בעולם הזה. 
בורא עולם נתן לנו תפקיד- להתגבר על עצמנו, על המידות השליליות ויצר הרע שבתוכנו.  כל סיטואציה מביאה איתה כח מיוחד לצמוח ממנה, כל מצב. 

הדור הזה זה דור עם המון רעש. מלא קבוצות, מלא רשתות. אחת היכולות החשובות היא היכולת לסנן – לבחור בין עיקר לטפל. איפה את שמה את האנרגיה שלך? מה לך יש לתת באמת? האם את כמו לולב או עלה נידף ברוח? או שאת הר יציב וחזק, עץ שתול על פלגי מים? 
אחת המתנות הגדולות היא היכולת להגיד: לא! לסרב לדברים שלא מדוייקים עבורי, לדעת לזהות מתי יש לי שליחות שטובה עבורי ועבור אחרים, ומתי זה לא מדויק.

מה נותן לך את הכח להיות מאוזנת?

הבחירות המאוזנות שלי. אחת מהן זה לבחור בהרגלים טובים לגוף ולנפש, הרגלים קבועים שאני לא מוותרת עליהם –
ללמוד תניא פעם בשבוע, ללמוד פרשת שבוע, לשמוע שיעורים מעוררי השראה ביניהם  של היובל הכהן אשרוב.
החיבור לשורשים וליהדות, תורת החסידות – תורת הנפש, מחזיר אור לנשמה. 
גם החיבור לעצמי דרך הגוף – כל יום ספורט, נשימות, יוגה, כל יום! 
ההרגלים האלה מאפשרים לי לשים לב ולהקשיב לגוף הפיזי והמנטלי.
אחרי שהכלי מלא, אפשר לעבור לנתינה –
לבדוק מי צריך אותי? ואיך אני עוזרת לו?
זה לא בהכרח אני, רוב הפעמים אני לא זו שעושה, אלא אני זו שמחברת.
כשמישהו מבקש עזרה, אני לא חושבת האם – אני רק אני יכולה לעזור לו? אלא – מי הכי מתאים לעזור לו?
ברוב המקרים אני מוצאת את האדם הכי מתאים ויוצרת קשר ביניהם.
אני יותר מחברת מעושה, וקוראת לאנשים לעשות עוד חיבורים של אור. 
כשאני עושה משהו – אני חושבת איך להגדיל את העשייה שההשפעה תהיה כמה שיותר גדולה. הינה דוגמה: פתחתי שיעור תניא ביישוב שלנו. אני לא נשארת רק בלימוד השיעור, אני גם מסכמת, מקליטה ומפרסמת אותו לאלפי אנשים. ומעל הכול, קוראת לאנשים לעשות כמוני – לפתוח עוד שיעורים בישוב שלהם. 
את עושה משהו טוב? תחשבי תוך כדי על – הגדלה של השפעת האור והטוב.
שאלה שהולכת איתי לכל מקום – 
מה יעזור לעוד אנשים לחוות אנרגיה חיובית?
אחד הדברים זה שיתופי פעולה. אני גורמת לאנשים לעבוד יחד, בזוגות, עוזרות ומצמיחות אחת את השניה.
כשאני מזהה כח של טוב, אני משגרת אותו לעוד מקומות.

שרון, הימים האלה כ"כ מאתגרים, מאיפה שואבים כוחות לנתינה?  
קודם כל מהנתינה עצמה, מאותו אדם שעזרתי לו – אדם אחד שהשפעתי עליו – שיניתי עולם ומלואו!
ואחרי הנתינה, שוב לדייק את הכוחות.
הכוחות שלי חשובים. יש לי אחריות של מנהיגה, מנהיגה שהיא חלק ממשפחה מנהיגה.
הזוגיות במקומות האלו עוזרת, אני שומרת על איזון דרך השיתוף בזוגיות. מתייעצת עם בעלי על כל דבר. כך גם הזוגיות מתחזקת, ואני שומרת על האיזון שלי.
להבין מה רוצים ממך? מה מבקשים ממך? ואת רואה איפה את שמה את עצמך?

נחזור עוד רגע לסבל הקולקטיבי

ישנה נקודה חשובה – איפה שמחשבותיך – שם אתה.
אפשר לשנות מחשבות, אפשר לטפל במחשבות, ואפשר לחקור אותן. אם נבין את זה,
שיש לנו בחירה לא לסבול בתוך הסבל, נאמין שאפשר לשנות את המציאות, ונשנה אותה. כל השאלה היא: מה אני בוחרת לראות? הכול בתוכי! אם אני בוחרת לראות  טוב ולהגדיל את הטוב, אני לא אסבול, זה שני צדדים של אותו מטבע.
העצב והשמחה – איפה שמת את הפנס? מה הגדלת?
יש עכשיו התמודדות עם מוות ומלחמה, ובתוך זה יכולים להיות גם – לידה, חגים וחתונה, ועוד ועוד אירועים שהחיים מזמנים. אז מה תהיה – עצוב או שמח? כלומר, בתוך המציאות המאתגרת יש גם אירועים שמחים כל הזמן. אז איפה אני ממקדת את האנרגיה שלי?
זיכרו, אין כלום בחוץ! אני נלחם בי! בפחד, בחרדה, בנקמה, בעצבות. זו המלחמה האמיתית! ברגע שהצלחתי לעצור את המחשבות השליליות ולהפסיק את הירידה שמתחילה – ניצחתי. וזה שריר, חדר כושר מנטלי למוח – בחרתי להביט ולהתמקד באור, אז אני באור!
אין הכוונה לטמון את הראש, צריך לתת מקום לכאב, לתת זה התייחסות רצינית. אבל מקום נכון – בזמן הנכון, להגביל את זה. לא לשקוע במחשבות דיכאוניות, ולא להכות את עצמך על טעויות. אין טעויות, יש נסיונות.
זה קרה לך? זה בא ללמד אותך משהו. כל מה שבא למולך, בא לתיקונך.

אדם יכול לחיות, אבל הוא חי מת. אתה חי אבל אתה לא באמת חי. אדם חי – ההבדל הוא במחשבות וברגשות שלך שנלווים למחשבות. לא לחפש אושר, לחפש משמעות.

כשקשה לך לעשות, תשאלי את עצמך – מי את שתסתירי בחדרי חדרים את האור שלך? יש לך אור לתת? תתני אותו, תצאי איתו החוצה! קחי השראה מדמויות שחיו פה לפני שנים, נפטרו, והם ממשיכים להשפיע, למשל – הרבי מילובאוויטש! הוא יכל להשאר בחדר שלו וללמוד תורה, אבל אז לא היה חב"ד, שהם שליחים בכל העולם. אם את תצאי ותשפיעי עם האור שלך, הוא ימשיך כאן שנים אחרייך. עוד דוגמה – הרבנית חנה נווה ע"ה שנפטרה, והשאירה אחריה מורשת שלמה, קהילת נשים לומדות ׳נשות האומה׳ ועוד, והיא נפטרה בגיל 29! 

החיים קורים עכשיו, כל רגע.
כשאתה חי מתוך שליחות – אתה חי חיי גאולה. זה הגן עדן עלי אדמות, ואז…אתה לא מחכה למות!